יהודה לוי נחום נולד בעיר צנעא, בתימן בשנת 1915, ללוי בן סעיד נחום ובדרה לבית מנזלי, בן שלישי למשפחה של שמונה בנים ובנות.
בילדותו, כמנהג היהודים, החל ללמוד ב"חדר" אך מפאת יוקר המחיה נאלץ להפסיק לימודיו ולהשתלב בפרנסת המשפחה.
למקצוע הקצבות של משפחתו לא נמשך ועסק ביצור וממכר דברי מתיקה וסדקית וחסך למען הגשמת חלום ילדותו – לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1929, בהיותו בן 14 שנים, נוכח אביו שלא יוכל למנוע מיהודה את הגשמת שאיפתו, ולאור העידוד שקיבל מאמו, נעתר ונתן לו את ברכתו ואף קנה לו חמור למסע.
המסע מצנעא לעדן נמשך כשבועיים ימים על גבי החמור בחסות משפחה מלווה.
בהגיעו לעדן מכר את החמור בכדי לממן את ההפלגה באוניה לפורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת ליפו.
לאחר ימי הקליטה הראשונים שם פעמיו לירושלים עיר הקודש ולפרנסתו החל לעבוד ביום בשליחויות ובערבים הצטרף לחבורות לומדי תורה .
עקב המצב הכלכלי הקשה בירושלים, נאלץ לעבור לתל אביב לחפש את פרנסתו ושם השתלב במקצוע המשפחתי – קצבות- בתור מנקר.
בשנת 1938 נשא לאישה את נעמי- מבית ימיני (משפחת צורפים שעלתה ארצה בשנת 1896 לערך).
הם התברכו בשלושה ילדים אהובה, אחיאסף וטליה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס לשירות המדינה ועל כך קיבל את אות הקוממיות.
בשנת 1949 זכה לאיחוד עם משפחתו שעלתה מתימן במבצע "מרבד הקסמים".
בעקבות מחלה ממושכת, אשר ממנה שרד, נדר נדר להקדיש את חייו להנצחת מורשת יהודי תימן.
בשנת 1942 ייסד את מפעל "חשיפת גנזי תימן" אשר מטרתו לחשוף את מכמני העדה התימנית ולהפיצם ברבים. לצורך זה ביקש יהודה נחום את הוריו בתימן לשלוח לו ספרים כתבי יד וכל זאת בכדי להפריך דעות מוטעות על התימנים בחוגי הקהל בארץ.
חלק מהמשלוחים הגיע, חלקם נגנב וחלקם אבד בדרך.
גולת הכותרת של ספרים אלו היתה הכריכות שלהם. בתוכן הוצפנו דפים עתיקים וכתבי יד שונים, אשר ברוח המסורת לא ניתן לזורקם אלא לגונזם. בעזרת שיטה מיוחדת שפיתח פרק כריכות אלו והצליח לדלות חומר רב וחשוב ולאלה קרא "הגניזה הנודדת".
בהגיע עליית התימנים ארצה המשיך ביתר שאת לאסוף כתבי יד וחיבורים מידי העולים במחנות העולים ובישובים השונים.
במקביל לאיסוף החומר החל במחקריו, נעזר ועזר לחוקרים אקדמאים בארץ ובחו"ל.
את מחקריו וחיבורים ממורשת תימן פרסם בהוצאה עצמית שהוציאה לאור תשעה ספרים.
בין המבקרים הרבים בתערוכה המתמדת שהקים בחולון, יצוינו שני נשיאי ישראל: יצחק בן צבי בשנת 1952 וזלמן שז"ר בשנת 1968.
יודא (כפי שהקפיד לקרוא לעצמו) נפטר בכ' אב תשנ"ח 12.8.1998.
האוסף אשר מצולם כאן הינו עדות לפועלו במשך קרוב לששים שנה. בחלקו נחקר ופורסם וחלקו מצפה לחשיפה ולמחקרים נוספים. כל החפץ - יבורך.